נשים בבניה החופשית: היסטוריה והתפתחות

מעורבותן של נשים בבנייה החופשית הייתה נושא מורכב ושנוי במחלוקת לאורך ההיסטוריה, והיא נותרה נושא שזכה לתמורות ושינויים משמעותיים רק במאה ה-20. לאורך רוב שנות קיומה, הבנייה החופשית נחשבה לתחום גברי בלבד. אף על פי שהיו מספר מקרים בודדים של נשים שהורשו לקחת חלק בטקסים מסוניים, חברות רשמית בארגון נשללה מהן באופן מסורתי. אחד מהסימנים לכך היה ספר החוקים הראשון של “הלשכה הגדולה של אנגליה” (United Grand Lodge of England), שהשמיט כל אזכור לנשים ולחברותן האפשרית בארגון.

המעורבות הראשונה של נשים בבנייה החופשית

החל מהמאה ה-18, במקביל לצמיחתן של לשכות מסוניות ברחבי אירופה, לשכות הסתגלות צרפתיות (French Lodges of Adoption) החלו לשתף נשים – בעיקר קרובות משפחה של בונים חופשיים – בטקסים שונים, אם כי באופן לא רשמי וללא מעמד שווה לגברים. הלשכות הללו לא פעלו לפי הנוסח המסוני המקורי של הבנייה החופשית, ונשים לא קיבלו בהן את אותן זכויות או חובות כחברי המסדר הגברים. רק במאה ה-20 לשכות אלו הפכו ללשכות לנשים בלבד, ואף אימצו לעצמן את תארי הכבוד והטקסים של הבנייה החופשית.

לעומת הלשכות הצרפתיות, הלשכות הבריטיות והאמריקניות נותרו גבריות לחלוטין, ושמרו על הכללים הנוקשים שהגבילו את חברותן של נשים. בסוף המאה ה-19, עם צמיחת תנועות פמיניסטיות בארצות הברית, החלו להופיע לשכות מעורבות בארצות הברית, אשר איפשרו לבונים חופשיים ולקרובות משפחותיהם להשתתף בטקסים יחדיו. עם זאת, חשוב לציין שההשתתפות הייתה טקסית בלבד ולא לוותה במעמד רשמי של חברות במסדר.

המעבר לשוויון מגדרי בבנייה החופשית

המהפך המשמעותי בהשתתפותן של נשים בבנייה החופשית החל בסוף המאה ה-19, כאשר בצרפת נוסדו לשכות מעורבות שאפשרו לנשים להצטרף כחברות מן המניין. לשכות אלו פעלו במקביל ללשכות הגבריות המסורתיות, והעניקו לנשים מעמד שווה לחבריהן הגברים. בעקבות ייסוד לשכות מעורבות, החלו להופיע גם לשכות לנשים בלבד, אשר אומצו על ידי הקהילה המסונית האירופאית.

בזמן שהבנייה החופשית באירופה הכירה במעמדן של נשים כחלק מהארגון, בעיקר דרך לשכות מעורבות ולשכות לנשים בלבד, בבריטניה ובארצות הברית התהליך היה איטי יותר. במדינות אלו, לשכות לנשים בלבד או לשכות מעורבות אינן מוכרות רשמית על ידי הלשכות המרכזיות, הממשיכות לשמור על אופי גברי בלבד. עם זאת, לאורך השנים התקיימו קשרים בלתי פורמליים בין הלשכות, ולעיתים אף התאפשרה פעילותן של נשים במבנים מסוניים שהוקדשו לפעילויות של לשכות לגברים בלבד.

נשים כגוף אופרטיבי בבנייה החופשית

באירופה של ימי הביניים ותקופת הרנסאנס, לנשים לא הייתה גישה ישירה לעולם הבנייה והמסחר, כיוון שהן נחשבו לבעלותיהן של אבותיהן או בעליהן. עם זאת, במקרים נדירים, נשים הצליחו להיכנס לתחום זה, בעיקר בעקבות אלמנותם של בעלים שסחרו או ניהלו עסקים. בנורווגיה, למשל, נרשמה בשנת 1256 אישה בשם גונילדה בלוח השנה המסוני (Close Rolls). באנגליה נמצאו רמזים נוספים לכך שנשים היו מעורבות בבנייה החופשית, במסמכים רשמיים מהמאה ה-14, כגון ה-Regius Manuscript, וכן ברישומי הגילדה של יורק משנת 1408. באגודת הבונים החופשיים בלונדון, נשים אף הועסקו בתפקידי אדמיניסטרציה, ונהנו מההטבות הנלוות לחברי הארגון.

מסמך משמעותי נוסף מהמאה ה-17 באנגליה, שנודע בשם “York Manuscript No. 4”, הכיל את הביטוי “הוא או היא המיועד/ת להצטרף לארגון הבונים החופשיים”. ביטוי זה עורר תהיות בקרב ההיסטוריונים של הבנייה החופשית, כאשר חלקם טענו שמדובר בטעות הדפסה, אך אחרים, כמו ההיסטוריון אדולפוס פרדריק אלכסנדר וודפורד, האמינו שמדובר במסמך אמיתי המצביע על אפשרות לשילוב נשים בארגון כבר במאה ה-17.

נשים בונות חופשיות בלשכות גבריות

לאורך ההיסטוריה דווחו מספר מקרים יוצאי דופן בהם נשים התקבלו ללשכות גבריות. אחד מהמקרים המפורסמים הוא של אליזבת אלדוורת’ מאירלנד, שהשתתפה בטקסים של הבונים החופשיים בלשכה שהייתה ממוקמת בבית אביה במאה ה-18. סיפור נוסף הוא של מאדאם דה גזנטראי, אשתו של גנרל צרפתי, שהתלבשה כגבר כדי להתגייס לצבא, והתקבלה ללשכה של הבונים החופשיים בפריז כגבר לכל דבר.

מקרים נוספים כוללים את הדוכסית הלן האדיק-בארקוצי דה סאלה מהונגריה, אשר קיבלה אישור מיוחד להצטרף לבונים החופשיים ב-1875, וכן את סלומה אנדרסון מארצות הברית, שעל פי דיווחים, הפכה לחברת לשכה לאחר שגילתה את סודות הבנייה החופשית כשהסתתרה במהלך טקס בלשכה של דודהּ. באותו אופן, גם קאתרין בבינגטון מצפון קרולינה התקבלה ללשכה לאחר שנחשפה לסודות הארגון בגיל 16.

ההכרה הרשמית בנשים כבונות חופשיות

למרות המקרים הבודדים שתועדו לאורך ההיסטוריה, החוקה המסונית המסורתית של אנדרסון קבעה באופן ברור שאין כניסה לנשים לבנייה החופשית. הלשכה הגדולה של אנגליה (UGLE), שהוקמה במאה ה-18, שמרה על כלל זה עד סוף המאה ה-20. בשנת 1999, UGLE הכירה בשתי לשכות נשים (The Order of Women Freemasons ו-The Honourable Fraternity of Ancient Freemasons) ופיתחה איתן קשרים פורמליים, אם כי לא הכירה בהן כחלק רשמי מהבנייה החופשית.

בארצות הברית ובבריטניה, הזרם המרכזי של הבנייה החופשית עדיין אינו מקבל לשורותיו נשים, אך ישנם גופים נפרדים המוגדרים כ”מסוניים” באופיים, בהם ניתנת לנשים אפשרות לקחת חלק בפעילות מסונית, אף על פי שהם לא נחשבים לחלק רשמי מהארגון.

לשכות לנשים בלבד

עם הזמן, החלו לקום לשכות ייעודיות לנשים בלבד. ייתכן כי כבר במחצית השנייה של המאה ה-18 הוקמה לשכה כזו בבוסטון, על פי כתבים משנת 1815 שטענו להקמת לשכה לנשים המבוססת על עקרונות הבנייה החופשית.

בשנת 1902, הזרם המעורב בבנייה החופשית התפשט לאנגליה, ולשכות אלו התפזרו גם במדינות נוספות. אחד האירועים הבולטים היה בשנת 1913, כאשר חלק מהחברים והחברות בארגון המסוני האנגלי הקימו את “The Honourable Fraternity of Ancient Freemasons”, שנשאר פתוח לנשים בלבד. לאחר מכן, הארגון שינה את שמו ל-“Order of Women Freemasons”, והוא קיים גם כיום ופועל ברחבי אנגליה, אוסטרליה, זימבבואה וספרד.

במקביל, בשנת 1959 הוקמה בצרפת “הלשכה הגדולה של הנשים בצרפת”, שהפכה במהרה לגוף חשוב בבנייה החופשית לנשים. הלשכה התפשטה לבלגיה בשנת 1974, ועד שנת 2001 היו לה 35 לשכות ברחבי העולם, כולל שלוש לשכות בארצות הברית.

בתמונה: אליזבת אלדוורת'